כתבת יחסי ציבור

שיח מייצר מציאות

.

להלן שיחה מקבוצת וואטסאפ של תלמידי כיתה י כאשר הם מדברים על מישהי בשפה בוטה ומגעילה כבר מהגיל שלהם חונכו לדבר כך כלפי אישה 

אונס הוא הריגת נפש ורצח אופי. בימינו כל אישה כבר מהילדות/נערות חווה הטרדה מינית, נגיעות בגופה, התנהגות ברוטלית ומזעזעת שאינה מאפשרת לה לחזור לחייה הרגילים. אותה הנערה תנסה להכחיש, להתעלם ולהדחיק את העובדה שמישהו חשב אף לרגע שהגוף שלה הוא גם שלו והיא חפץ למשחק.

להלן נתונים על מקרי אונס ושכיחות האונס בימינו 

אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה. 

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי,כ-35% מהנשים בעולם עוברות פגיעה מינית פיזית במהלך חייהן.

על פי הערכות המשרד לביטחון פנים,אחת מכל שלוש נשים תותקף מינית בחייה – 84 אלף נשים נפגעות בשנה.על פי ההערכה,בישראל מתרחשות כ-230 תקיפות מיניות מדי יום.

עד אחת מכל שבע ילדות עוברת גילוי עריות.

על פי אחת ההערכות המחקריות הבולטות, אחד/ת מכל שבע/ה ילדים/ות עברו פגיעה מינית במסגרת המשפחה.

לפי הערכות אחרות מהעולם, 20%-30% מהנשים נפגעו בילדותן – כאשר לפחות כמחצית מהן נפגעו על ידי בני משפחה.

עד גיל 12, שיעור הבנים הנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות.

מחקרים שונים מרחבי העולם הראו כי שיעור הבנים הנפגעים מינית לפני גיל 12, זהה לשיעור הבנות הנפגעות מינית באותה שכבת גיל.

בימינו השיח הבין אישי מלווה בקללות, "ירידות" ודיבור אלים, אפילו מבלי שנשים לב. אנחנו מדברים בשפה שאינה הולמת, מבזה ואף אלימה. לא פעם ולא פעמיים נשמע אנשים שאנחנו מכירים צועקים:"כוסית", "מה הייתי עושה לה" "איזה שווה" וכו… והאמת שלרוב הנוער הדיבור הזה נראה לגמרי לגיטימי, אך האם בני הנוער היו מדברים ככה לאמא שלהם, לאחותם או לאדם קרוב?

כאשר אנו מדברים בשפה שהיא בוטה החברה שלנו תהפוך גם היא לבוטה, והשיח שלנו הוא סוכן חיברות גדול בחיינו אשר משפיע עלינו בכל דרך אפשרית . להלן מורה ללשון מבית ספר "אורט חולון"

להלן כמה מילים מאת סגן מנהל ממונה חטיבה עליונה בתיכון "אורט חולון"- גלבוע כהן

מר "כהן " נמצא כבר 14 שנים בתחום ההוראה ומאז ומעולם עובד ומכיר את בני הנוער של היום.

״אני מאמין שמילים יוצרות מציאות, לי מאוד קשה שאני עובר במסדרון,או מחוץ לבית ספר ושומע בני נוער שמשתמשים בכינוי גנאי,שמות של אימהות.. זהו שיח שהוא לא מכבד אני מוצא את עצמי הרבה מאוד פעמים גם מעיר,מעיר גם לאנשים שאני לא מכיר אותם,כי אני לא הייתי רוצה שהילדים הקטנים שלי יחיו בסביבה שהם שומעים כאלה אמירות.״

״יש לאמירות האלה,אמירות עם אופן מיני ומטריד שיש להם בעיקר גורם שלילי שיכול גם לגרום למציאות שלילית.ברגע שהמילה יוצאת מהפה אין דרך חזרה והיא יכולה להתקדם לשלב אחר שבו היא עלולה להפוך למעשה. אנחנו צריכים לעצור את התופעה הזאת ולנקוט באחריות בקהילה שלנו,אנחנו צריכים להעיר.״

מר כהן מתאר לנו את הרגשתו בתור מורה בתוך מציאות שבה בני נוער משתמשים בשיח בוטה ובתור מורה שפועל כבר הרבה שנים הוא רואה ומרגיש כי השיח בין בני הנוער מתדרדר משנה לשנה ומה שהוא מציע זה לעשות שינוי ראוי.